·

mandate (EN)
שם עצם, פועל

שם עצם “mandate”

יחיד mandate, רבים mandates או לא ספיר
  1. צו
    The government issued a mandate requiring all citizens to wear masks in public spaces to prevent the spread of the virus.
  2. מנדט (במובן של רשות או הסמכה שניתנה על ידי הבוחרים)
    The president saw her landslide victory as a clear mandate from the people to implement healthcare reform.
  3. כהונה
    During her first mandate, the Prime Minister introduced significant environmental policies.
  4. מנדט (בהקשר היסטורי של העלאות הלאומים)
    After World War I, the League of Nations issued a mandate to France to oversee the administration of Syria.
  5. שטח מנדט (בהקשר היסטורי של העלאות הלאומים)
    After World War I, the League of Nations assigned Palestine as a mandate to Britain, tasking it with the administration of the territory.

פועל “mandate”

מקור mandate; הוא mandates; עבר mandated; עבר סביל mandated; בינוני mandating
  1. לתת מנדט (במובן של לתת הסמכה רשמית)
    The government mandated the agency to regulate food safety standards.
  2. לחייב בחוק
    The government mandated the wearing of helmets for all motorcycle riders.